TICAREL VE SANAYI GERECLERI DORUKEV נ' טלל בע"מ

החלטה

רקע

המבקשת הינה חברה העוסקת ביבוא תנורים ושיווקם בישראל. במסגרת זו ייבאה המבקשת תנורים מהמשיבה, חברה זרה העוסקת בין היתר ביצור תנורים שמקום מושבה בתורכיה.

בתאריך 20.5.08 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת לתשלום הסך של 3,886,325.10 ₪ בקשר עם אי תשלום התמורה המגיעה לה עבור התנורים שמכרה למבקשת. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המבקשת. בית המשפט דחה את בקשתה בבש"א 10295/08. בתאריך 28.5.08 הגישה המשיבה ערעור על החלטתו זו של בית המשפט (בע"א 1750/08) ובקשה להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד.

בתאריך 29.5.08 במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט, נתנה כב' השופטת ברוש צו ארעי לעיקול זמני על נכסי המבקשת עד למתן החלטה סופית בערעור או עד לדיון בבקשת העיקול עצמה. מתן הצו הותנתה בהפקדת עירבון בסכום של 400,000 ₪ בקופת בית המשפט.

בתאריך 28.7.08 ניתנה החלטת כב' הרשם אורנשטיין (כתוארו אז) לפיה יוסרו העיקולים הזמנים שהוטלו על נכסי המבקשת.

בהחלטתו ציין כב' הרשם אורנשטיין כי בשלב זה של ההליך ובטרם נשמעו כל העדים והראיות, לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה כדרישתה של תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד –1984 (להלן: "תקנות סד"א").

עוד ציין כב' הרשם אורנשטיין כי המשיבה לא עמדה במבחן ההכבדה הקבוע בתקנה 374 לתקנות סד"א, שכן לא הביאה ראיות שיש בהן לשכנע את בית המשפט כי קיים חשש שתתקשה בגביית פסק דין אם בסופו של יום יינתן פס"ד כאמור לטובתה.

לבסוף ציין כב' הרשם כי בקשת המשיבה אף לקתה בחוסר תום לב שכן נמנעה מלחשוף בפני בית המשפט את עובדת קיומו של ביטוח לסיכוני סחר חוץ בו היא מבוטחת. חוסר תום לב זה של המשיבה כאמור לעיל היה שיקול משיקולי בית המשפט בעת שדן בבקשתה.

טענות המבקשת

עם מתן החלטתו של כב' הרשם אורנשטיין כאמור לעיל הגישה המבקשת בקשה לחילוט עירבון המשיבה בסך 400,000 ₪ אשר הושת עליה בהחלטת כב' השופטת ברוש כאמור לעיל.

לטענת המבקשת הטלת העיקול הזמני עליה ורישומו במרשמים פתוחים לציבור הסבה לה נזקים עסקים, נזקי מוניטין ונזקים ממונים שונים ושאינם ממונים. עוד טוענת המבקשת כי בקשת המשיבה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. בהקשר זה מפנה המבקשת להחלטתו של כב' הרשם אורנשטיין בבש"א 1095/08 לפיה לא הוצגו ע"י המשיבה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה וליסוד ההכבדה.

טענות המשיבה

המשיבה בתגובתה לבקשה טוענת כי המבקשת מושתקת מלטעון כי צו העיקול הסב לה נזק שכן השתהתה ולא מחקה את העיקולים אלא לאחר חלוף שבועות מהמועד בו יכלה לפעול להסרתם. לטעמה המבקשת רשאית הייתה להגיש בקשה למחיקת העיקולים כבר ביום 28.7.08 עת התקבלה החלטת כב' הרשם אורנשטיין בבש"א 10295/08 ובפועל הגישה בקשה למחיקת העיקולים רק שבועות אחדים לאחר החלטת כב' הרשם.

בנוסף טוענת המשיבה כי המבקשת לא הביאה ולו כמות מינימאלית של ראיות להוכחת קיומו של נזק אשר נגרם לה כטענתה בגין צו העיקול הזמני.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי לא ניתן לקבוע שהגשת הבקשה לעיקולים לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, וכי בכל מקרה לא ניתן לחלט סכום העולה על 50,000 ₪, שכן בהתאם לתקנה 364(ג) לתקנות סד"א לבית המשפט סמכות לקבוע סכום עירבון העולה על 50,000 ₪ רק אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שירשמו. בהחלטת כב' השופטת ברוש בע"א 1750/08 לא נקבעו טעמים מיוחדים ועל כן לטענת המשיבה לא היה בית המשפט רשאי לקבוע סכום עירבון העולה על 50,000 ₪ ומכאן שאין ביהמ"ש מוסמך כעת לחלט סכום העולה על שיעור זה.

תשובת המבקשת לתגובת המשיבה

המבקשת טוענת כי המשיבה מנועה מלעלות את טענתה בדבר חוסר אפשרותו של ביהמ"ש לחלט סכום העולה על 50,000 ₪ שכן היה עליה להציג טענה זו עת הוטלה עליה החבות להפקדת עירבון ע"י בית המשפט בע"א 1750/08.

דיון

המתווה הנורמטיבי לחילוט עירבון מעוגן בהוראות תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובע בתקנה 371(א) כך: